חבר מועדון – סיפור קצר מאת רונן דוד
"יש מישהו בדלת" הזדקפתי ממקומי וקראתי לאשתי, "כנראה שהמשלוח הגיע" אמרתי לה וניגשתי בעצמי לדלת.
"לקח להם הרבה זמן" אמרה זוגתי בטון כועס מכיוון חדר השינה, תוך כדיי שהיא צופה בתוכנית האהובה עליה במסך הטלוויזיה.
ניגשתי לדלת, פתחתי את הסוגר העליון וסובבתי את המפתח לביטול הנעילה. מולי עמדה ערימת ארגזים עמוסים בכל טוב, מאחוריהם הציץ השליח שכל גובהו היה כמעט זהה לגובה ערימת הארגזים "אהלן וסהלן, הבאתי לכם את המשלוח".
"אתה יכול להניח אותם כאן מול המקרר" והצבעתי לעבר הפינה הפנויה שמול המקרר. הכנסתי את היד לכיס והוצאתי מתוכו מטבע של עשרה שקלים "זה בשבילך." אמרתי והגשתי לו את המטבע.
"תודה לך סעידי, שיהיה לך המשך ערב נעים"
"תודה גם לך" עניתי וסגרתי את הדלת אחריו.
ניגשתי לערימת הארגזים והתחלתי לפרוק את תכולתם. פתאום חשכו עיניי "מה זה ?, מאיפה הגיעו לכאן כרעיים של עוף ?, והשוגי ?, שקדי מרק ?" אמרתי בפליאה לאשתי שבינתיים יצאה מהחדר ונטשה את מסך הטלוויזיה לטובתי.
"מה הדברים האלה עושים כאן ?, אני לא זוכרת שרשמתי לך אותם ברשימת קניות" אמרה וניגשה לארגז השני בערימה.
"אין לי מושג, נראה לי שהתבלבלו במשלוחים. איפה החשבונית ? אני רוצה להתקשר אליהם לברר את פשר הטעות". ניגשתי לטלפון ונטלתי את החשבונית שהייתה מצורפת לאחד הארגזים. "תראי מה זה, קניות אחרות לגמרי ממה שביקשת ממני ברשימה."
"תתקשר אליהם ותברר מה קרה, אני לא מבינה למה טעו".
על הרשימה היה מספר הטלפון של סניף השופרסל. ניגשתי לטלפון וחייגתי. מעברו השני של הקו ענתה הגברת "שופרסל שלום",
"שלום, מדבר נחום בן דוד. עשיתי אצלכם קניות לפניי כמה שעות ושלחתם אליי משלוח אחר לגמרי ממה שקניתי. רציתי לברר מה קרה ואיפה המשלוח המקורי שלי"
"מה שמך ?"
"נחום בן דוד"
תעודת זהות בבקשה ?"
"אפס שתיים שבע אחת תשע שתיים שבע אחת שלוש" עניתי בקוצר רוח תוך כדיי התבוננות לעבר אשתי.
"אני רואה שהמשלוח כאן הוא על שם נועה בן דוד"
"סליחה ?, נועה בן דוד היא גרושתי"
"לא הבנתי, הריי חבר המועדון שלך הוא על שמה, למה אתה מתכוון ?"
"אני חושב שהבנתי מה הבעיה. זו הפעם האלף שאני מנסה לבקש מכם שתתנו לי עצמאות. התגרשתי ממנה, אנחנו כבר לא בני זוג"
"מצטערת אדוני, אני לא יכולה לעזור לך בעניין. החברות היא על שם שניכם. אני בודקת ורואה שגם היא ערכה כאן קניות שעה לפנייך. המשלוח שלה הגיע אלייך ושלך הגיע אליה. מיד אני שולחת שליח שיתקן את כל הבעיה. הוא ייקח ממך אליה ויביא ממנה אלייך. להבא אנא ציין את הכתובת העדכנית בבקשה."
"אבל שוב אני אומר" עניתי הפעם בתקיפות בקול כועס "אני רוצה כרטיס חבר נפרד, התגרשתי ממנה לפניי עשר שנים, היא כבר לא זוגתי."
"מצטערת אדוני, תצטרך לשלוח מכתב, אני לא אוכל לעזור לך בקטע הזה".
"שלחתי מכתבים כבר כמה פעמים ושום דבר לא יצא מזה" אמרתי ואיבדתי את סבלנות.
"טוב, אני חייבת לסיים, צריכים אותי פה, להתראות…" וכך נשמעה טריקת טלפון מהעבר השני. אני נותרתי עם ארבעת הארגזים של נועה בלי יכולת לשנות את גורלי.
"תראי מה זה, שנינו חברים בשופרסל, צוברים נקודות ומבצעים על אותו כרטיס בזמן שאנחנו בכלל לא בקשר. הדואר שלה מגיע אליי וכנראה שהדואר שלי מגיע אליה"
"מסתבר שיותר פשוט להתגרש ברבנות מאשר להתגרש בשופרסל" אמרה אשתי עם חיוך על שפתיה.
