קפה הפוך – רונן דוד
"אמא, אמא – אבא כותב בפייסבוק שמישהי בשם רחל הדר, תזמין לו משטרה אם הוא לא ייצא מחדרה של המנהלת"
מירית הושיטה את ידה לדיבורית במכונית בזמן שהן עשו את דרכן לכיוון ביתם, וחייגה בזריזות את מספר הטלפון של בעלה. הטלפון צלצל ומעברו השני נשמע קולו של עמוס "האלו, כן מירית ?"
"נינה אומרת שאתה כותב בפייסבוק על מישהי שרוצה להזמין לך משטרה. איפה אתה נמצא ?"
"אל תדאגי, הכול בשליטה. המנהלת לא נמצאת והם רוצים להזמין לי משטרה. לא עשיתי כלום." ענה עמוס מעברו השני של הקו "אני בסך הכול יושב על כסא האורחים בחדר המנהלת של סניף הבינלאומי ומחכה שיתנו לי פתרון"
"אל תעשה שום דבר. תעשה לי טובה ותצא משם עכשיו, אנחנו בדרך אלייך" אמרה תוך כדיי שהיא פונה שמאלה ברמזור לכיוון מרכז העיר במקום לפנות ימינה לכיוון ביתם.
"אני לא יוצא כל עוד לא מבטלים לי את המשכנתא ומחזירים לי את מה שמגיע לי".
מירית נזכרה שעמוס הודיע לה בבוקר שהוא מתכוון לסור לסניף הבנק שלו על מנת לבטל את הפיקדון בו מוחזקת המשכנתא שלו ולקבל בחזרה את יתרת הכסף המופקד ושמגיע לו, לאחר ביטולה. היא המשיכה לשוחח איתו תוך כדיי שהיא מתמרנת את רכבה בחנייה אליה הגיע בדקות אלה "אבל הבטחת לי שלא תעשה שום צעד פזיז, מה קרה לך ?"
"הודיעו שיש מחר שביתה, ואם לא אקבל את המגיע לי עוד היום, נצטרך לחכות להם מספר שבועות עד שתעבור השביתה. יאללה אני מנתק, את מפריעה לי לכתוב באפליקציית הפייסבוק שלי בנייד, ביי".
"חכה חכה, אל תנתק" אמרה מירית ושמה לב שהיא בעצם מדברת לעצמה. מעברו השני של הקו נשמעו רק צפצופים קצרים ומהירים שהעידו על כך שהשיחה התנתקה.
מירית וביתה בת ה-12 יצאו מן הרכב במהירות והתקדמו לעבר סניף הבנק הבינלאומי בעיר. הן חלפו במהירות על פניי השומר בפתח. כשנכנסו לתוך הסניף שמו לב שכל הלקוחות בפנים עסוקים בענייניהם ואין שום זכר למשהו יוצא דופן המתרחש בתוכו. תוך כדיי שהן חולפות על פניי העמדות הפנימיות של הבנקאים, הבחינה מירית בחדר המנהלת בקצה השני של האולם.
"הנה אבא" אמרה הבת שהלכה ראשונה כאשר הבחינה בדמות היושבת בתוך משרד בקצה השני של הסניף. עמוס ישב על כסא האורחים בחדר המנהלת כשבידו מכשיר הטלפון הנייד. הוא הקליד כל העת על גביי המקלדת במכשירו ועדכן את שורת הסטאטוס שלו בפייסבוק כל העת.
"עמוס, אפשר לדעת מה אתה עושה בדיוק ?"
"הכול בשליטה" הוא ענה בקול רגוע, אם כי מעט רועד "אני מחכה שיתנו לי את מה שמגיע לי. המנהלת לא נמצאת והם טוענים שאין עם מי לדבר כי הפקידה של המשכנתאות לא נמצאת היום."
"מזל שנינה שמה לב להודעות שלך בפייסבוק, אחרת מי יודע מה היה קורה" התריסה כלפיו בקול זועף אשתו.
"את רואה שלא קרה כלום, אני בסך הכול יושב כאן ומעדכן את הסטאטוס שלי דרך מכשיר הפלאפון"
"תעשה לי טובה" ענתה מירית בקול חלש, "ותצא מכאן בשקט. בוא נלך הביתה. לא מתאים לי כל המהומה הזו, אנשים מסתכלים"
"אם את רוצה שנלך, תעזרי לי לקבל את מה שמגיע לנו" המשיך עמוס תוך שהוא אפילו לא מתבונן לאשתו, אלא ממשיך להקליד על גביי המקלדת במכשירו הנייד.
"תישארי כאן נינה" אמרה מירית לעבר ביתם תוך כדיי שהיא מצביעה על נקודה מסוימת ברצפה, "אני מיד בודקת מה אפשר לעשות."
חלפו עוד חמש דקות ולתוך חלל החדר נכנס פקיד. הוא הרים את שפופרת הטלפון שעל השולחן ולחץ על מקש. מעברו השני של הקו ענה לו כנראה מנהל בכיר "כן, הוא מסרב לצאת" ענה הפקיד לטלפון. "מה מספר החשבון שלך ?" פנה פתאום לעמוס תוך כדיי שהוא מסית את האפרכסת מאוזנו.
"אתה מדבר איתי ?" שאל עמוס בלי להרים את עיניו ממסך הטלפון הנייד שבידיו.
"כן, איתך, אנחנו רוצים לעזור לך, מספיק כבר עוררת כאן מהומה"
"אם כך, אתה יודע מה אני רוצה…"
"מספר החשבון הוא 272466" החליטה לענות מירית במקום בעלה כשנכנסה לתוך חלל המשרד. "עמוס, ביקשו שתחתום כאן על מנת שיעבירו את הבקשה לסניף המרכזי. אתה תראה את הכסף רק מחר בבוקר. זה מה שהבטיחו לי."
"כן עמוס, אנחנו החלטנו לטפל בך לפנים משורת הדין למרות הבלגאן שגרמת לנו" פנה הפקיד לעברו של עמוס.
"אם כך, אני מוכן לצאת מהמשרד." הוא קם ממקומו ופנה לעבר דלת היציאה "אם לא הופכים שולחנות, לא מקבלים שום דבר במדינה המחורבנת שלנו" המשיך בדבריו תוך כדיי שהוא מושיט את ידו לאשתו ושלושתם יצאו מן הסניף כאשר הם מאחוריהם לא ניתן היה להבחין שהייתה מהומה כלשהי. כל הפקידים והלקוחות המשיכו בשלהם ולא שמו לב כלל למה שהתחולל בדקות האחרונות בסניף.
"זו המהפכה השקטה בחסות הנייד," הסביר עמוס למירית ונינה.
"עשית לנו מספיק בושות היום" ענתה לו מירית, בוא נלך לשתות קפה בארומה להירגע.
"אני הולך לארומה בשמחה, רק שימי לב שחוץ מהפקיד הזה שדיבר איתנו, אף אחד בכלל לא שם לב לבלגאן שעשיתי, בסך הכול התכוונתי לשבת על הכסא עד לסוף יום העבודה. נותרה עוד חצי שעה בערך וקיבלנו את מה שמגיע לנו על מי מנוחות. הייתי חמוש בסך הכול בטלפון נייד, לא היה עליי אף כלי נשק אחר והשומר בכניסה בכלל לא שם לב שיש משהו יוצא דופן".
"יושבים בארומה ושותים קפה…" רבע שעה מאוחר יותר, הקליד עמוס לתוך מכשיר הנייד לאחר שהתרפק בלגימה ארוכה מן ההפוך המונח על שולחנו. הוא הניח את הספל על השולחן וסיים את המשפט "חזרה לשגרה".
