עמוד הבית | מומלצים | צור קשר | מפת האתר |
 

 

על הכתיבה

 

בחודשים הראשונים שלאחר ההתקף הראשון הייתי שבר כלי. לא יכולתי לעשות כלום למעט ללכת לעבודה כל בוקר, לשבת ולבהות במסך המחשב עד סוף יום העבודה. למזלי, המנהלים שלי שמו לב שעברתי משבר, זכרו לי חסד נעורים ואפשרו לי לחזור לעצמי לאט-לאט. אשתי הראשונה לקחה את המושכות וטיפלה בכל המטלות והמשימות היומיומיים.

כבר אז התעורר בי הצורך לשבת ולכתוב את הסיפור שלי. רציתי לספר לכל העולם על המ"פ שהשתגע במילואים בשטחים. איך חייו של בחור "מלח הארץ", נחרבו עליו ביום אחד וכל עולמו מתהפך. התחלתי לכתוב סיפור מתח ששמו "הצל". כתבתי עמוד וחצי, ולא היו לי יותר כוחות להמשיך. החלטתי להניח את הסיפור בצד ולחזור אליו אם בכלל, בעתיד.

בהתקף השני, ביום השני לאשפוז, אשתי הראשונה עזבה אותי. אך מכיוון שהיה מדובר בפעם שנייה בה עברתי משבר דומה, כבר הייתי מוכן לקראתו ולמרבה הפליאה, יצאתי ממנו כאוב, אך הרבה יותר אופטימי ועם כוחות מחודשים ( גם אם כאוב מהעזיבה של אשתי).

באותם ימים שבתי לעבודה חדור מוטיבציה להוכיח את עצמי, גם בגלל שפחדתי לאבד את מקום העבודה וגם בגלל שפתאום גיליתי את החיים מחדש, לאחר הגיהינום שעברתי. החלטתי שאני לוקח את עצמי בידיים ועושה הכול על מנת למצות מהחיים את המקסימום.

בין היתר, חיפשתי לי עיסוקים לשעות הפנאי בזמן שהתפנה לי. החלטתי לחזור לתחביב הקריאה אותו נטשתי בעבר. מאחר שהייתי חובב מדע בדיוני, גיליתי שיש אגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטזיה, והחלטתי להירשם כחבר בה. קראתי פעם של"פסיכוטיים" יש נטייה לאהוב במיוחד מוזיקת טכנו. בדומה לזה, גם אני נמשכתי אל הדברים הקיצוניים בחיים, ביניהם גם רעיונות שהופיעו בספרי המדע הבדיוני.

ניתן להשוות אדם שחווה התקף הפסיכוטי למישהו שנטל סמים בעבר וכדי להגיע לאותה רמת ריגוש מחפש אתגרים קיצוניים בחיים. כך היה גם איתי, למרות שבמשך כל חיי נמשכתי ל"הליכה על הקצה" ולנסות כל העת להגיע לעוצמת חוויה שלא הכרתי בהתנסויות קודמות.

באותם ימים הייתה לי ידידה שסיפרה לי שהיא מנהלת פורום באחד מאתרי האינטרנט. היו לי אז דעות קדומות לגבי האינטרנט, וטענתי שפורומים הם מקומות לסוטים. היא התעקשה שזה יכול לעשות לי טוב, והחלטתי לבדוק במה מדובר. נכנסתי למספר פורומים.

לא חלף זמן רב עד שמצאתי את עצמי מעביר את שעות הערב שלאחר העבודה בבילוי בפורומים. הפכתי למכור. בין יתר הפורומים, נהגתי לבקר גם בפורום שניהלה אותה בחורה מקסימה בשם נורית פלג.

נורית החליטה לערוך תחרות סיפורים קצרים בפורום שניהלה. החלטתי שאנסה לכתוב את סיפורי - כתבתי עמוד שלם שתיאר בקצרה מה עבר עלי בהתקף הראשון, ולמרבה הפליאה, הסיפור שלי ניצח בתחרות. הזכייה בתחרות והתגובות שקיבלתי, החדירו בי את המוטיבציה לכתוב את השתלשלות העניינים שהביאו אותי להתקף.

מרגע שהתחלתי לכתוב, לא יכולתי להפסיק. במקביל גם פרסמתי פרקים שכתבתי בפורום סגור בו הייתי חבר. תוך חודשיים של כתיבה חדורת מוטיבציה סיימתי את הטיוטא לספר "פסיכופריחה". תחושת הסיפוק הייתה עצומה.

במקביל לתחילת עריכת הספר ותהליך ההוצאה לאור, התחלתי לחפש מישהו שיוכל לבוא ולהרצות בערב השקה שאערוך לכבוד הוצאת הספר בבוא היום. שמעתי על בחור בשם צביאל רופא.

הוא התגלה כאדם מופלא, עם תפישת עולם מאד מעניינת ועם השקפה שתאמה את השקפתי באותם ימים. תוך שבועיים נפגשנו והייתה זו "תחילתה של ידידות מופלאה". לאחר שהצגתי בפניו את הסיפור שלי, צביאל סיפר לי משל: "בן אדם בונה לעצמו עמודים שיחזיקו את התקרה במקרה של רעידת אדמה. אם יהיו לו מעט עמודים, התקרה תתמוטט. החוכמה היא לבנות מספר רב של עמודים יציבים וחזקים ובבוא המשבר הבא, רק חלק מהם יתמוטט והתקרה תמשיך לעמוד על תילה", ולאור משל זה החלטתי לפעול. התחלתי להכין את עצמי להתקף הבא, "בבניית עמודים" בחיי, שיהיו יציבים מספיק לעמוד בזעזועים הבאים.

צביאל הציע לי להצטרף לוועד המנהל של הארגון שהוא הקים - מתמודדים למען מתמודדים, ארגון נפגעי הנפש בישראל והרעיון קסם לי. חרטתי על דגלי את המלחמה בסטיגמה של פגועי הנפש. במקביל התחלתי לכתוב במקומות שונים באינטרנט, אחד מהם הוא NRG .

לפני מס' חודשים התחלתי להתנדב במסגרת "אנוש". החלטתי להקים מסגרת של קל"ע - קבוצה לעזרה עצמית בעיר מגוריי. מסגרת בה חברים אך ורק פגועי נפש ובמפגש הדו-שבועי איתם אנחנו עוזרים אחד לשני בהתמודדות עם נושאים מחיי היום-יום.

ודבר אחרון, לפני מספר שבועות שידרו בערוץ 10 את התוכנית "הסיפור שלי" בהנחייתה של שירה פליקס ובהשתתפותי. זו הפעם הראשונה בה אני "יוצא מהארון" ומספר את הסיפור האישי שלי במדיה כמו הטלוויזיה וההתרגשות שלי,באופן טבעי הינה רבה.

כולי תקווה שמהסיפור הזה יוכלו ללמוד אנשים שאפשר להתמודד בהצלחה גם עם משברים נפשיים כדוגמת המשברים אותם עברתי. חשוב להדגיש ולציין, את כל עיסוקיי אני עושה בעידודה של אשתי היקרה והמקסימה, וללא תמיכתה, ספק רב אם הייתי מסוגל לעשות.

 

 

מאמרים

הרצאות

בתקשורת

ספרים מאת רונן

קטעים כמו בספר

ארגונים

ספרים מומלצים

סרטונים

ראיונות

תגובות

 
 
  מומלץ להירשם לרשימת התפוצה (ניוז לטר) על מנת להישאר מעודכנים ולקבל מעת לעת ניוז-לטר בנושאים: פסיכוזה, התמודדות ובריאות הנפש  
 
דואר אלקטרוני
שם

דף הבית | מאמרים | הרצאות | בתקשורת | פסיכופריחה | קטעים כמו בספר | ארגונים | ספרים | סרטונים | תגובות | מומלצים |

צור קשר | מפת האתר | אודות האתר ובעליו

 

© כל הזכויות שמורות לרונן דוד 2006