עמוד הבית | מומלצים | צור קשר | מפת האתר |
 

 

סיכום עשור 2010 - מאת רונן דוד

 


בימים אלה אני מציין עשור מאז התוודעתי לראשונה לעולם חדש ושונה עם נקודת השקפה של מישהו מבפנים, נקודת מבט של מתמודד. היום לפניי עשר שנים זה קרה, חיי השתנו במאה ושמונים מעלות, מן הקצה אל הקצה באופן בו חיי לא ישובו לעולם להיות כפי שהיו עד לאותו יום. איך קם פתאום אדם בבוקר שאחריי ומגלה שחייו לא יהיו כפי שהיו עד לאותו רגע ? זו שאלה מצוינת.

כדיי לקבל מעט פרופורציות לגביי העשור שעבר עליי, אנסה לסכם את מה שהספקתי לעשות ושעבר עליי מאז אותו יום. אז באותם ימים הייתי לכאורה נשוי באושר. במשך העשור האחרון, התגרשתי מאישה שהתגלתה כאדם שלא עמד מאחוריי ברגעים שהייתי הכי זקוק לו, ברגעים הכי קשים בחיי בהם הייתי צריך את הכתף שתושיע, האדם שהכי סמכת עליו בעולם, הפנה לך עורף. כנראה שכל עכבה, לטובה, כי להבדיל, הכרתי אישה מקסימה, בדיוק כמו שהייתי מאחל לכל אדם ואדם מאוהביי. אישה שהתגלתה מהרגע הראשון כתומכת ומפרגנת החל מהרגע הראשון ועד לימינו אנו. גם ברגעים קשים היא לא הרפתה והוכיחה את אהבתה ונאמנותה. על זה נאמר מבירא עמיקתא לאיגרא רמה.

בתחילת העשור הקודם עברתי לגור בבית חדש שסימל יותר מכל את האשליה בה חייתי. אין לי הרבה סנטימנטים לבית הראשון ההוא, כי אותו בית היה סמל לזוגיות שנכשלה עם אדם שכשל במילוי תפקידו כבן הזוג. לאחר מכן תוך כדיי בניית הזוגיות הנוכחית עברתי לגור בבית מקסים ואמיתי והנה בסיום אותו עשור אנחנו כבר מוכרים, מקווים לעבור יחד עם המשפחה הנוכחית לבית גדול ונוח יותר.

את העשור הקודם התחלתי בזוגיות כושלת, ללא ילדים והנה אני מסיים את העשור הנוכחי של חיי עם זוגיות חדשה ואופטימית עם שתי נסיכות מקסימות. שתי מתנות נהדרות ביותר שיכול אדם לאחל לעצמו. שתי בנות מתוקות למשפחתי הצנועה, כאלה שמהוות בעצם את גולת הכותרת בכל ההתמודדות ארוכת השנים שלי. מלוות אותי גם בשעות הטובות וגם כשקצת קשה, הן האור שבקצה.

גם מבחינה אישית וחברתית התפתחתי. אם בעשור הקודם הייתי אדם הנחבא אל הכלים, חרד לפרטיותו ולא להאמין שבאותם ימים עברתי הכשרה והצטרפתי לארגון שחרט את החשאיות על דגלו. מאותה חשאיות וסודיות עברתי כברת דרך בה הופעתי בכל מדיה אפשרית, נשאתי את דגל ההתמודדות שלי בראש חוצות, רציתי שהסיפור שלי לא ילך לאיבוד או יוחבא מתחת לשטיח, אז גם כתבתי המון והוצאתי את הסיפור שלי לאור. הנה בימים אלה אני כבר מסיים לכתוב את הספר השני, הפעם מעמדה של אדם שכבר הוכיח כי יכול הוא לכל אויביו. אדם שלא מפחד להביע את דעותיו באופן גלוי ובלי חשש של מה יאמרו האחרים, כי את מה שהיה להם לומר, כבר אמרו, ומי שלא אמר כנראה שלעד יחריש או שיתחב את ראשו עמוק בחול פן יזהו אותו באופן גלוי ברחוב. עשור בו זנחתי את ההכרה של אדם שהתגלה כערמומי ומזויף למען ההכרה של ההמונים והאמיתיים.

בעשור האחרון חרטתי על דגלי את הרצון להשיב לי את כבודי. מי שרמס אותו ללא רחם גילה מולו יריב קשוח וערמומי. אם היו כאלה שניצלו את הזמנים הקשים בהם לא יכולתי להגיב, גילו להפתעתם כי הגלגל מסתובב ומי שהיה למעלה פעם אחת חיש מהר ימצא את עצמו למטה. מי שניצל את כוחו הזמני להרע לי, זמנו הגיע והיה עליו לתת את הדין. ומי שעדיין לא נתן את הדין, ישלם את חובו בבוא הזמן. אני אדם מאמין ויודע שיש מי שידאג לכל אחד ואחת לשלם כגמולו, גם אם לא מידיי אז מידו של היושב במרומים במועד מאוחר יותר.

את העשור הקודם סיימתי עם תארים אקדמאיים רבים אבל עם ראייה צרה ודלה ואילו את העשור הנוכחי אני מסיים עם תואר אקדמי אחד נוסף, ציונים הרבה יותר טובים וראייה מערכתית, רחבה כפי שלא הייתה לי בחיי. בעשור הנוכחי יצאתי מעבדות לעצמאות, עושה את מה שאני אוהב ומשתדל ליהנות ולמצות את המקסימום מחיי בלי לרדוף אחר היוקרה והשררה.

את העשור הקודם סיימתי במגמת עלייה במשקל ועישון קל, שהלכו, התעצמו והחמירו עם השנים עד כדיי כך שהייתי מעשן עשרים סיגריות ביום ויותר והוספתי למשקלי יותר מרבע ממשקל גופי. למזלי התעשתי בזמן ובכוחות משותפים, זוגתי ואני לקחנו את עצמנו בידיים. הפרויקט הראשון היה להיגמל מעישון ואת זאת עשינו בהצלחה מרובה, לאחר מכן שינסנו מותניים ושוב בכוחות משותפים הצלחנו לחזור למשקל גוף תקין, בריא ונורמאלי. לא ניתן לתאר במילים את ההתרגשות שאחזה בי כשקיבלתי את תוצאות בדיקות הדם הראשונות שלאחר הירידה במשקל, התוצאות הטובות שהיו לי מעולם מאז עשיתי בדיקת דם לראשונה בעשור הקודם, בשנות העשרים לחיי. את התוצאות האלה כמו לנער בן שש עשרה, לא פחות ולא יותר, אני מאחל לכל אוהביי ודורשי שלומי. ועל זה נאמר שהמילים – יש תמורה בעד האגרה, הן לא סתם עוד קלישאה אלא מוכחות כנכונות גם הפעם.

לסיום, מה נותר לי אלא לאחל לעצמי שהעשור הבא יהיה מוצלח לפחות כמו העשור האחרון, להמשיך ולהגשים חלומות משותפים לי ולמשפחתי החדשה ולהוכיח בעיקר לעצמי שגם השמיים אינם הגבול. לזכור תמיד שהחיים עבורי הם כמו ריקוד בו צועדים צעד אחד אחורה ושניים קדימה.

 

 

מאמרים

הרצאות

בתקשורת

ספרים מאת רונן

קטעים כמו בספר

ארגונים

ספרים מומלצים

סרטונים

ראיונות

תגובות

 
 
  מומלץ להירשם לרשימת התפוצה (ניוז לטר) על מנת להישאר מעודכנים ולקבל מעת לעת ניוז-לטר בנושאים: פסיכוזה, התמודדות ובריאות הנפש  
 
דואר אלקטרוני
שם

דף הבית | מאמרים | הרצאות | בתקשורת | פסיכופריחה | קטעים כמו בספר | ארגונים | ספרים | סרטונים | תגובות | מומלצים |

צור קשר | מפת האתר | אודות האתר ובעליו

 

© כל הזכויות שמורות לרונן דוד 2006