עמוד הבית | מומלצים | צור קשר | מפת האתר |
 

 

הפרעת אישיות גבולית - רחל סעדיה

 

כמישהי שמתמודדת עם הפרעת אישיות גבולית גיליתי די מהר שלא רק לי קשה לקבל את האבחנה הזאת. נתקלתי פעמים רבות במהלך חיי בקשיים הנובעים טכנית הן מההגדרה של ההפרעה הזאת – הקשיים הרגשיים הנלווים להפרעה, הקשיים להתמודד עם השם הרע שיצא לה, הקושי לנסות ולהסביר לאנשים מה זה בכלל הפרעת אישיות ולמה זה נמצא בספר ההגדרות הפסיכיאטרי?

לגבי ספר ההגדרות הפסיכיאטרי, אני מעדיפה להשאיר את הדבר בידיהם. איני אשת מקצוע. יש לי פשוט ניסיון רב עם ההגדרה הכי לא מוגדרת.

 

אז מה זה הפרעת אישיות גבולית בכלל?

הפרעת אישיות נובעת בדרך כלל מטראומות או תהליכים לא תקינים בהתפתחות הילד. כן, ברוב המקרים זה מתחיל במשפחה או בסביבה הקרובה למשפחה. כאשר דפוס ההורות לא יציב – כלומר פעם את סתומה ומטומטמת ופעם אחרת את מאוד חכמה, הדבר יוצר בלבול בפיתוח הזהות העצמית. בוודאי כבר יצא לחלק מכם לשמוע את המונח יחס דו ערכי. כשזה מתבטא בתא המשפחתי זה יוצר דפוסי התפתחות לא תקינים.
בידוד, התעללות מסוגים שונים, דחייה מכל סוג, הפרדה מודעת או לא מודעת משאר בני המשפחה יוצרים דפוסים לא בריאים אצל הילד. הילד לומד להבין שהוא לא רצוי, לעיתים הוא מוחק את האישיות שלו לחלוטין רק כדי לרצות את הצד האחר – שלעולם לא מרוצה למרות המאמצים שעושה הילד.
הילד לומד במהירות שהוא לא שווה כלום, הביטחון העצמי שלו ירוד במיוחד והוא פגיע לכל הערה או ביקורת. גם דברים פשוטים כביכול יכולים להתפרש על ידי הילד כסוף העולם. יחד עם זה מגיעות עליות וירידות במצבי הרוח, חוסר יכולת להתמודד עם עומס רגשי ולעיתים אפילו נתק רגשי. לעיתים זה יכול להיות מלווה בניסיונות הרסניים להתמודד עם המציאות.
ילד כזה יכול לכסוס ציפורניים עד זוב דם, להזניח את ההופעה החיצונית שלו, ליפול לדפוס קורבני כדי לרצות את חבריו לכיתה או את האחים שלו או לחילופין – לפתח דפוס התנהגות תוקפני ואימפולסיבי. לעיתים שני הדפוסים הללו יהיו קיימים בו זמנית אך לא תמיד.
כדי לברוח מהמציאות הקשה יש נטייה להתמכרויות, הפרעות אכילה שונות ואפילו התמכרות לסמים ואלכוהול או דברים הגורמים לריגוש כלשהו – משהו מלאכותי המעניק משמעות לתחושת הריקנות התמידית הרודפת את הילד ולאחר מכן את המתבגר.
לעיתים יהיו ניסיונות לפציעה עצמית וגם ניסיונות אובדניים. חלק מאלה שינסו להתאבד מצויים בסיכון ממשי להתאבד.
ראיית העולם היא דיכוטומית – שחור או לבן.
יש פחד נטישה, להיות לבד, להידחות, להתמודד עם רגעים ארוכים של ריקנות.
ב – 80% מהמקרים של ההפרעה מדובר בשילוב של פוסט טראומה.
חלק גדול מהילדים הסובלים מהפרעה זו ומאוחר יותר, המתבגר והאדם המבוגר מתקשים ביצירת קשרים חברתיים, בהתמדה בזוגיות או בכלל ביצירת קשר זוגי – לעיתים קרובות הטראומה של הסובל מההפרעה היא התעללות מינית. מה שגורם לעיתים גם להפרעות של דיסוציאציה ומעין חיים מחוץ לגוף.
חלק מהפרעות ההתמדה מתבטא גם בעבודה וביציבות.

 

אז מה הסיפור שלי?

אני לא זוכרת את עצמי כמישהי שהיא מסמר הערב. תמיד הייתי דחויה, עוף מוזר. לא מצאתי את עצמי בשום מקום, למרות שכל הזמן חיפשתי שייכות. ניסיתי לרצות את הסביבה שלי בדרכים שונות, חלקן אפילו השיגו את האפקט ההפוך ממה שרציתי להשיג במקור. הייתי דחויה ובודדה. הלכתי בצורה שפופה, כמו מנסה להעלם מהעולם, שלא יראו אותי, שלא יבחינו בי – אך לרוע מזלי – הבדידות העמוקה גרמה לי להעמיק את הקשרים עם המקרר – או בקיצור אכלתי הרבה כדי להרגיש תחושת סיפוק כלשהי. אז כעת נוספה סיבה להתעללות.
לא רק שהייתי מגושמת, הייתי גם שמנה. ההערות על המראה החיצוני שלי גרמו לי לירידה משמעותית בדימוי העצמי. זה בא הן מהסביבה הקרובה והן מצד החברים לבית הספר ואפילו … מצד המורים... מה גם שהתפתחתי מוקדם מבני גילי. בגיל 12 למשל נראיתי כמו בת 16. מה שגרר תגובות די נלעגות מהסביבה.
בניסיון נואש להתמודד עם המציאות מצאתי דרכים די מוזרות לעשות זאת. גיליתי שבכל זאת יש לי כישרון אחד. הייתי תלמידה טובה, אהבתי לקרוא, הקריאה שלי הייתה רהוטה, השפה שלי הייתה שונה משאר חברי לכיתה – מאחר שקראתי הרבה. בגיל שמונה בערך ספרי ילדים די שיעממו אותי אז עברתי לספרות בוגרת יותר ומדעית יותר. ראיתי תוכניות לימודיות רבות ומצאתי את עצמי במצב פרדוכסלי בו הייתי בכיתה ה' ולימדתי נערה בכיתה ט'.
גם דרך ההתמודדות הזאת חזרה אלי כמו בומרנג.
בגיל 12 מצאתי פיתרון די מקורי לבעיית הבדידות שלי היה זה פטריק דאפי והסדרה האיש מאטלנטיס שסיפקה לי מפלט רציני מהמציאות. אט אט בניתי לי עולם שלם שבוסס על התחביבים שלי והיומן שכתבתי. היומן הזה הפך לדרך הביטוי שלי. לא היו דרכים אחרות. לא היו לי חברות של ממש. אלה שכן בחרו להיות חברות שלי עשו זאת בעיקר כדי להעתיק שיעורי בית.
יחד עם הבדידות בא התסכול. הרי כל כך רציתי חברים והם כל הזמן ברחו ממני. התחלתי להרגיש פער רציני בין היכולת האינטלקטואלית שלי ליכולת שלי להביע רגשות ולהשתלב בחברה. השעון החל לתקתק בתוכי. הייתי למעשה פצצת זמן.
במהלך הבריחה שלי מהמציאות ברחתי הכי רחוק שרק אפשר לסוכנות החלל נאס"א. למרות ועל אף שידעתי שהסיכויים שאגיע לשם קלושים.
גיליתי כישרון לציור.
כל הדברים הללו גם יחד לא עזרו לי מול המציאות.
בגיל 24 התרסקתי תרתי משמע על הקרקע. מצאתי את עצמי במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים רמב"ם. דווקא שם גיליתי ש... מקשיבים לי, לא בורחים ממני ו.... מכירים בכישרונות שלי. השייכות שלי לפסיכיאטריה הייתה שילוב די מוזר. למעשה מעולם לא הכחשתי את העובדה שמשהו לא תקין אצלי. נהפוך הוא – סוף כל סוף קבלתי את התשובה.
בשנת 1998 גיליתי גם את השם של האבחנה שלי. מאז אני מנסה לחיות עם האבחנה הזאת בשלום... למרות ששמתי לב לעובדה שלחלק מאנשי המקצוע קשה להתמודד עם הפרעת אישיות גבולית. באותה תקופה בערך התחלתי להיות פעילה בתחום בריאות הנפש. הכישורים המילוליים שלי באו לידי ביטוי.
דווקא באשפוזים שלי ( הקצרים) מצאתי והתחלתי לעבור תהליך של התבגרות והשלמה עם המגבלות שלי. אולם, למדתי על היכולות שלי דווקא מאותם רופאים שהרבה מאוד אנשים פוחדים מהם. וכן, ראיתי את הצד השני. את שעות העבודה המרובות של הצוות הרפואי, את התנאים שלהם, את האנשים הללו כבני אדם ולא רק ככאלה האמורים לעזור לי.
עד עצם היום הזה נאי עוברת תהליכים רבים. בעיקר בשיטת טיפול קוגניטיבית התנהגותית – CBT. גיליתי שאני יושבת מול הדברים שבאמת קשה לי איתם וכן, יש רגעים של פחד, אימה ונתק. כבר מזמן לא פצעתי את עצמי. הצלקות ישנן הן חלק ממני. הן חלק מהתהליכים שעברתי.
התהליך שמחכה לי ארוך וכואב אבל אני מוכנה לשלם את המחיר.

אם מישהו אחד לפחות ילמד ממני, אם מישהו אחד יקשיב וינסה להבין הרי שמבחינתי עשיתי את מה שרציתי.

רחל

 

מאמרים

הרצאות

בתקשורת

ספרים מאת רונן

קטעים כמו בספר

ארגונים

ספרים מומלצים

סרטונים

ראיונות

תגובות

 
 
  מומלץ להירשם לרשימת התפוצה (ניוז לטר) על מנת להישאר מעודכנים ולקבל מעת לעת ניוז-לטר בנושאים: פסיכוזה, התמודדות ובריאות הנפש  
 
דואר אלקטרוני
שם

דף הבית | מאמרים | הרצאות | בתקשורת | פסיכופריחה | קטעים כמו בספר | ארגונים | ספרים | סרטונים | תגובות | מומלצים |

צור קשר | מפת האתר | אודות האתר ובעליו

 

© כל הזכויות שמורות לרונן דוד 2006