עמוד הבית | מומלצים | צור קשר | מפת האתר |
 

 

מתמודד ומשפחתו

 

מאז שנחשפתי ועד היום, הופעתי פעמים רבות בתקשורת. אין כמעט מדיה שלא הופעתי בה לפחות פעם אחת – בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות הכתובה, באינטרנט ואיפה לא. מטרת הופעתי העיקרית הייתה לשבור את הסטיגמה על נפגעי הנפש ובעצם לספר את הסיפור האישי שלי, סיפור אנושי על עוד בחור שהלך במסלול ישראלי ידוע ומוכר, מלח הארץ ששירת בצבא כקצין, טייל בדרום אמריקה, למד באוניברסיטה, הקים משפחה, למרות כל אלה בכל זאת איתרע גורלו ונאלץ לעבור חוויה יוצאת דופן שערערה את כל העולם שבנה והכיר עד אותו אירוע, ובעצם להראות שחוויה מעין זו יכולה לקרות לכל אדם ללא הבדלי מעמד סוציו אקונומי, מוצא, גיל, מצב משפחתי או עבר נפשי כזה או אחר.

 

להפתעתי, רוב הפונים אליי בעקבות אותה חשיפה היו דווקא בני משפחה של מתמודדים שעברו מקרים ואירועים דומים ואחרים. ציפיתי שיפנו אליי המתמודדים עצמם, אך כנראה שיותר קל לאנשים הקרובים למתמודדים לפנות למישהו שאולי יוכל לעזור להם בשעת צרה. עיקר הפונים ביקשו ללמוד מניסיוני ולבקש ממני עצות ורעיונות שונים, כיצד להתמודד עם המצב החדש אליו נקלעו בעל כורחם, הם ובני ביתם. על כן, החלטתי לכתוב מאמר זה על מנת לסכם את עיקר המלצותיי לבני משפחותיהם של מתמודדים, הנאלצים להתמודד עם מצבים חדשים שלא הכירו מעולם, כל זאת פרי ניסיוני האישי וממה שלמדתי מאחרים.

 

אחת השאלות המרכזיות ששואלים אותי היא – מה עושים עם מתמודד שמסרב לקחת תרופות, ו/או לחילופין נוטל את התרופות וברגע שמרגיש טוב, זורק אותן ישר לפח, מה שגורם בסופו של דבר לתופעת "הדלת המסתובבת" - אשפוזים חוזרים. לשמחתי ולדאבונם של אחרים שלא מסכימים איתי, לא ניתן להכריח אדם ליטול תרופות ולעשות דברים בניגוד לרצונו, למעט במקרים של אשפוז כפוי או באמצעות טיפולים שונים במחלקות סגורות הפוגעים בזכויות האדם הבסיסיות. ניתן אם כן לפנות לליבו של המתמודד, להרבות איתו בשיחות, להסביר לו שהוא בבעיה ושהוא חייב לטפל בה. כמו כן יכול להיות שמדובר בבעיה לכל החיים. הוא צריך להבין שאין ברירה אחרת ועליו לדאוג לעצמו. אנחנו (בני המשפחה) לא יכולים להיות השוטרים שלו, המצב החדש מתיש אותנו ומוציא מאיתנו את כל האנרגיות הקיימות. ניתן ורצוי לפנות גם לטיפול פסיכולוגי שיעזור למתמודד להבין את המצב החדש, לשוחח עליו ולמצוא דרכים להתמודד איתו. ניתן גם לפנות לאנשים יקרים וקרובים למתמודד על מנת שידברו על ליבו וינסו לשכנע אותו לנהוג אחרת. המצב הוא שיש מתמודדים שדרוש להם אשפוז אחד או שהם כלל לא מתאשפזים, על מנת להבין שהם בבעיה וחייבים להתמיד בטיפול. לצערי רוב המתמודדים לא יפנימו זאת משך חיים שלמים ויאלצו לשוב ולפקוד את בתי החולים המתאימים בעקבות מה שתיארתי. שורה תחתונה – יש לפנות לתבונה ולרגש של המתמודד ולא להפעיל לחץ ואיומים כאלה או אחרים על מנת לא לגרום בדיוק את ההפך. אין ברירה במצבים כאלה ויש להפעיל את יד הדמיון הטובה ולמצוא את הדרך לליבו של המתמודד על מנת לעזור לו להבין את המצב החדש.

 

כמו לבניין, ניתן לזהות בחיי המתמודד 4 עמודי תווך עיקריים. כמו בניין, אם יתמוטט אחד העמודים או שיהיה רעוע, תהייה לו בעיה לעמוד ברעידת אדמה שעלולה להחריבו קליל. ארבעת עמודי התווך ועמודים אחרים הנבנים במהלך חיי המתמודד, הם המתכון המוכח להחלמה מלאה. יש מי שזוכה להבין עקרון זה בשלב מוקדם ובונה לו יותר עמודים ובעצם הבניין שהוא בונה יציב יותר ויש כאלה שנותרים עם עמודים רעועים וחלשים. כל עמוד חשוב וכל אדם יכול להחליט מהו סדר החשיבות מבין העמודים השונים. ארבעת העמודים העיקריים הם:

 

משפחה – משפחה תומכת עוזרת מאד בהתמודדות היומיומית עם המחלה, אם בקשר עם המתמודד, אם בעזרה נפשית, תמיכה רגשית, אהבה, חמלה, הבנה ותמיכה כלכלית. כל אלה חשובים מאין כמוהם בהתמודדות. לצערי, קיימת תופעה נפוצה של התנתקות משפחה וחברים ממתמודד שעבר אירוע נפשי. ישנם הרבה מתמודדים, אם להיות בוטה, נזרקים לכלבים לאחר שעברו משבר נפשי. האישה נוטשת את המערכה, בני משפחה, חברים, כולם שוכחים שמדובר בבן אדם, לפעמים בשר מבשרם ודנים אותו לחיות לבד ולהתמודד בעצמו עם המחלה. דווקא בשעת צרה שכזו, חשובה התמיכה של האנשים הקרובים וחשוב להבין שיש לשמור איתו על קשר רציף.

 

 

זוגיות – זוגיות תומכת, אוהבת, מפרגנת, חיובית ומועילה חשובה מאד בהתמודדות. בן/בת זוג שמעניק את כל מה שהזכרתי מבטיח לעצמו ולבן זוגו חיים שלמים, מהנים, מועילים וטובים. היחס צריך להיות הדדי ואסור לבן הזוג להרגיש כל העת שהוא בעצם בתפקיד מטפל ולא בתפקיד של חבר לחיים. לצערי, רוב המתמודדים מוצאים עצמם ללא בן זוג גם אם חיו לפניי המשבר בזוגיות בריאה. המצב החדש מאלץ זוגות רבים לפרק את הזוגיות ובעצם להותיר את המתמודד בודד במערכה. ישנם מתמודדים רבים שלא זוכים כלל להכיר בן זוג מתאים ונאלצים להישאר לבדם שנים רבות. גם לזוגיות משקל רב בחיי המתמודד ומי שמעוניין יכול לקרוא פרק שלם על זוגיות שכתבתי בעבר.

 

תעסוקה – תעסוקה ו/או עבודה קבועה מאלצת את המתמודד לחזור לאורח חיים עד כמה שאפשר נורמאלי. התעסוקה נותנת לכל אדם תכלית בחיים. יש בשביל מה לקום בבוקר. תעסוקה יכולה ורצוי שתיתן סיפוק לעוסקים בה, היא יכולה לתת למתמודד מקור פרנסה מעבר לקצבה כזו או אחרת, היא מאלצת אותו לקום מהמיטה ולעשות עם עצמו דברים חיוביים לגוף ולנפש. אין כמו יצירה ופעילות על מנת להוציא מהנשמה דברים המעיקים עליה. היא מחייבת את המתמודד לשמור על עצמו לא לאבד אותה. כך בעצם ימשיך בטיפול ולא יזלזל כי יפחד לאבד את מקום תעסוקתו/פרנסתו. תעסוקה לא חייבת להיות מקום עבודה, היא יכולה להיות גם תחביב, פעילות התנדבותית ובעצם כל פעילות שגרתית וקבועה מעבר לשינה ואכילה. תעסוקה צריכה להיות פעילות אקטיבית ולא פסיבית כמו צפייה בטלוויזיה. כל פעילות שמוציאה את המתמודד מארבע קירותיו וגורמת לעסוק בעיסוקים שישכיחו ממנו את המחלה ובעצם יתנו לו מטרות חיוביות בחיים – מבורכת.

 

טיפול – אין כמו טיפול מתאים על מנת לשמור על המתמודד מכל צרה שלא תבוא. אפשר לדמות טיפול לשכפ"ץ שלובש חייל. הוא משמש כאפוד מגן מפניי לחצים וכל מיניי טריגרים העלולים לגרום למחלה לצאת ממצב הרמיסיה (הפוגה) בה היא מצויה. חשוב לזכור שבדרך כלל מתמודד נמצא בהתקף כלשהו כמו חרדה, פסיכוטי, דיכאון, מאניה ועוד רק ב- 3%-5% מחייו וביתר הזמן הוא נמצא ברמיסיה. על מנת לשמור על הרמיסיה שתהייה ממושכת עד כמה שיותר, יש להתאים את הטיפול לכל אדם ואדם. טיפול של אדם אחד לא חייב להיות דומה ובדרך כלל שונה מהטיפול אותו מקבל אדם אחר. החוכמה היא להגיע למינון אופטימאלי, כזה שלא יעמיס על מערכות הגוף ובכל זאת יהיה ברמה כזו על מנת לשמור על הרמיסיה. חשוב להיות עם אצבע על הדופק בקשר לסוג הטיפול ורמתו על מנת להימנע ממצבים לא נעימים בהמשך. לעיתים לוקח הרבה זמן עד שמגיעים לטיפול המתאים. חשוב לא להתייאש ולנסות להחליף תרופות עד שמגיעים לתרופה הנכונה במינון האופטימאלי שיעשו בעיקר טוב. לעיתים קרובות, נתקלות משפחות באוזלת יד בכל מה שקשור בטיפול בבני משפחותיהם בבתי החולים. חשוב להיות עם אצבע על הדופק, ואם טיפול כזה או אחר לא עושה טוב או שלא מצליח להביא את המתמודד לתוצאות הרצויות – לא לשתוק !. אם ניתן, יש לערב אולי גורמים מבחוץ, לשלוח מכתבים וליזום פעילות שתביא לתוצאות הנדרשות. פעילות שכזו יכולה למשל להיות מכתב למנהל בית החולים ו/או לחילופין שכירת שרותיו של רופא חיצוני בקבלת חוות דעת מקצועית על סוג הטיפול המתאים ביותר למתמודד.

 

לסיכום, אין לאיש פתרונות של קסם, למתמודד אחד מתאים פתרון אחד ולמתמודד אחר יתאימו פתרונות אחרים, אין נוסחת קסם לכולם. חשוב להיות עם ראש פתוח, לחפש ולנבור בכל מאגרי המידע המצויים, ללמוד את תופעות המחלה והכי חשוב – לא להתייאש ולהישבר. חשוב גם לזכור ולהבין שכולנו בשר ודם ומה שקרה לאחר יכול לקרות גם לנו. עלינו לשמור על הכוחות, ולתת לעצמנו גם את המנוחה והשקט הנפשי המגיעים גם לנו. חשוב לזכור שגם לנו כמשפחה יש חיים משלנו ובן משפחתנו שעבר משבר נפשי לא יכול ואסור לו לגרום לנו להישבר ולהקדיש את כל תשומת הלב רק לו, על חשבון אחרים שזקוקים גם הם לתשומת הלב שלנו. הוא חייב להבין שגם לנו חיים משלנו ושגם זכותנו לחיות אותם, אך עם זאת לא להיות קיצוניים לכאן או לכאן. כמו כל דבר בחיים, יש למצוא את האיזון המתאים ביותר.

 

 

מאמרים

הרצאות

בתקשורת

ספרים מאת רונן

קטעים כמו בספר

ארגונים

ספרים מומלצים

סרטונים

ראיונות

תגובות

 
 
  מומלץ להירשם לרשימת התפוצה (ניוז לטר) על מנת להישאר מעודכנים ולקבל מעת לעת ניוז-לטר בנושאים: פסיכוזה, התמודדות ובריאות הנפש  
 
דואר אלקטרוני
שם

דף הבית | מאמרים | הרצאות | בתקשורת | פסיכופריחה | קטעים כמו בספר | ארגונים | ספרים | סרטונים | תגובות | מומלצים |

צור קשר | מפת האתר | אודות האתר ובעליו

 

© כל הזכויות שמורות לרונן דוד 2006